<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן ל"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שאלת ראובן משכן עליית אוצרו לשמעון לזמן ובנכיתא, והתנה שלאחר הזמן יהא רשות בידו לתבוע חובו או לדור בו הוא וסיעתו או למשכנה או להשכירה למי שירצה כפי התנאים הנזכרים. ואחר זמן המשכונה נפטר ראובן ונשארו לו בנים קטנים ואין לו רשות לתבוע חובו עד שיגדלו היתומים [ערכין כ"ב ע"א], ובא למשכנה או להשכירה לאחרים, והאפטרופא טוען שאין לו רשות לא למשכן ולא להשכיר אלא לבעל בית אחד, ושלא תהא לאותו בעל הבית סיעה גדולה יותר ממה שהיה לשמעון בשעת המשכונה, הדין עם מי. תשובה רואה אני שהיו תנאין ביניהם בענין המשכונה והשכירות, שבכל מקום חוזר ואומר לפי התנאים הכתובים לעיל, והכל לפי התנאין, ואני לא ידעתי התנאין ואיני יכול לדון עליהם. אבל אם אין שם תנאי שיתבאר ממנו הרשות או המניעה, נראה שהדין עם שמעון, לפי ששורת הדין אפילו בלא תנאי יכול היה להשכירה או למשכנה אצל אחרים, ואפילו תוך הזמן, שלא אמרו [גיטין כ"ט ע"א] אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אלא במטלטלין, אבל בקרקע יכול וכדמוכח בגמרא בכמה מקומות, ולא עוד אלא במטלטלין גדולים כספינה רשאי, וכדמוכח במציעא בפרק השוכר את האומנין [ע"ט ע"ב] גבי השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך, אם כן מה התנאי הזה עושה שאפילו בלא תנאי היה רשאי, ואפילו ליתר מסיעתו כל שיראה לבית דין שאין הפסד מתרבה בכך, שאין הדיורין מפסידין אדרבה לעתים מועילין הרבה לקיום הדירה, וכדאמרינן בבבא קמא [כ"א ע"א] ביתא מותבהא מייתבא, ומיהו אם יראה לב"ד שיתרבה בו הפסד אינו רשאי וכדמוכח נמי בההיא דהשוכר את הספינה. אבל עכשיו שנתן לו רשות התנאי מוסיף להשכירה לכל מי שירצה ואפילו לסיעה גדולה. ואל תאמר שלא נכתב התנאי הזה לתוספת ענין אלא לשופרא דשטרא, וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית [ב"ב ס"ט ע"ב] אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין וצרי' ואע"ג דכי לא כתב ליה הכי קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא, לא היא דכל היכא דאיכא למילף מן התנאי ילפינן. ועוד דהכא הא אמר ליה לכל מי שירצה, ולכל מי שירצה אינו בא להרשותו להשכיר לראובן או לשמעון דמה איכפת לו בין ראובן לשמעון כל שאינו דר עמהם וליכא משום שינוי דעתא. וכל שכן שהרי נתן לו רשות לדור בו לאחר הזמן הוא וסיעתו, ומי לא עסקינן שתהיה לו סיעה גדולה. ומה שטען האפטרופא שאין לו רשות אלא כסיעה שהיה לו בשעת המשכונה, דברים בטלים הם ואין בכך במשמע כלל.
